1בהמת שלמי תודה שהזיקה גובה מבשרה ולא מלחמה שאין הלחם מכלל גופה ודבר זה לא היה צריך לאמרו אלא שמ"מ צריכין אנו לידע בדין זה שהניזק אוכל הבשר והבעלים מביאין לחם ואינו אומר היאך אני מביא לחם ואתה אוכל בשר שהלחם כפרת הבעלים היא ואחר שהוא נתכפר בו שהרי לשמו הוא קרב אף הוא מביא לחם:2שני שוורים שהיו רודפים אחר אחד והזיק אחד מהם ולא נודע איזהו שניהם פטורין ומ"מ אם היו שניהם של איש אחד משלם מגוף הפחות שבשניהם ואם היו מועדין משלם נזק שלם מנכסיו וכן אפילו היו של שנים אם הזיקו שניהם כאחד אין ספק ששניהם חייבים:3שור של זה שנגח שור של הפקר ובא אחר וזכה בו אין ספק שזה פטור שהרי לא היה שלו בשעה שהוזק הזיק זה של הפקר וקדם אחר וזכה בו קודם שיתפשנו זה שהוזק את שלו פטור מלשלם בשעה שהזיק לא היו לו בעלים גדולה מזו שורו של ראובן שהזיק את שורו של שמעון ובא ראובן והקדישו או הפקירו קודם שעמד בדין או אף לאחר שעמד בדין קודם שנגמר דינו וזכה בו אחר פטור שאין חיוב עד שיהיו לו בעלים בשעת ההזק ובשעה גמר דין וגדולי המחברים פרשו דוקא בשעת ההזק ובשעת עמידה בדין וצריך שתדע שלא נאמר כן אלא במועד אבל בתם אע"פ שהקדישו מוקדש אם הפקירו אינו מופקר וכמו שאמר ר' עקיבא בפרק המניח תורא דשותפי נינהו ושם יתבאר וכן יתבאר שם שאם מכרו הניזק טורפו שלא הופקעו מטלטלין מטירפא אלא משום דלית להו קלא והאי כיון דאזיק קלא אית ליה:
